<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף צ:</h2>
בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך והשמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים, חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה, אלא אמרה טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה, השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה, נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני לך יוצאה ונוטלת כתובתה, (צ"א.) באשת כהן שנאנסה. השמים ביני לבינך מאי ניהו, דהיכא דלא קא הוו לה בני והוא אמר מינה והיא אמרה מיניה, איהי מהימנא, מאי טעמא, דאיהי קים לה ביורה כחץ, והכי קאמרה ליה השמים ביני לבינך דליכא יורה כחץ דמאן דפתקין ביה גירא איהו מרגיש טפי מן מאן דפתיק ליה, הילכך יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים דהיכא דמדרה הנאה מכולהו ישראל בעלה מיפר חלקו ומשמשתו דאית ליה רשותא עלה להפר נדריה ולא מתהניא מן ישראל כולהון, ואי מיית גברא אסיר לה לאינסובי ולאיתהנויי מכל ישראל.
<h2>דף צא.</h2>
ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הוה מקדמא משיא ידה דגברא, יומא חד אתיא ליה מיא למימשא אמר לה הא מילתא האידנא לא הואי, אמרה ליה אם כן חד מהני גוים אהלויי דהוו הכא האידנא, אי אנת לא הוי חד מנייהו הוה, אמר רב נחמן לא מהימנא, דילמא עיניה נתנה באחר ולית מששה במילה. ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא, יומא חד הוה בדיחא דעתה בהדיה, אמר לה האידנא מאי שנא, אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא, אמר לה הא מילתא לא הוה האידנא, אמרה ליה אם כן חד מהני גוים נפוטאי [נ"א טפטרי] דהוו הכא, אי אנת לא הוית דילמא חד מיניהו הוא, אמר להו רב נחמן לא תשגחו בה, עיניה נתנה באחר.
<h2>דף צא:</h2>
ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא הוא ואיתתא, עייל אתא מארי דביתא פרטיה נואף להוצא וערק, אמר רבה איתתא שריא, אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס ויתיב. ההוא נואף דעייל לגבה דההיא איתתא ואתא גברא סליק נואף יתיב בי באלי אבנא, הוה מחתן תחלי התם וטעמינהו חיויה, אתא מארי דביתא בעא למיכל מהנך תחלי בלא דעתא דאיתתיה, אמר ליה נואף לא תיכול דטעמינהו חיויא, אמר רבה איתתא שריא, אם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דליכול ולימות, מאי טעמא, דכתיב (יחזקאל כ"ג, ל"ז) כי נאפו ודם בידיהם, פשיטא, מהו דתימא איסורא עבד, והאי דא"ל לא תיכול משום דלא נימות בעל דתיהוי עליה כמים גנובים ימתקו, קמ"ל.
